“הם, משתתפי הגיבוש, תמירים וחדורי מוטיבציה לסיים את הגיבוש לשייטת 13 ואני לא חזק וגבוה במיוחד אך הייתי נעול מטרה – אסיים את הגיבוש, הכי טוב שאוכל, חונכתי שאין משימה בלתי אפשרית, הרי ינקתי מילדות את רוח ההתמדה והנחישות מאבי ששירת שנים רבות בימ”מ – היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של מדינת ישראל.”
נפגשתי עם ש. בשבת חורפית חמימה לאחר מספר ניסיונות לתיאום שנדחתה עקב שירותו בשנת שרות ב”מרכז תלמים” ששוכן בקיבוץ מגל. בתחילת הפגישה הקדמתי בדברי שאני רואה במפגש איתו מעין סגירת מעגל, מכיוון שאתה עומד לשרת ביחידה שאחד ממפקדיה היה אל”מ דרור וינברג ז”ל, מפקדי נערץ ואדם מיוחד, שלדברי אימו הגברת בת שבע הופרט (וינברג), דרור נטע ביחידה ערכים גבוהים, ללא פשרות, של עבודה קשה, דייקנות ושאיפה למציונות ולראייה היחידה הגיעה לשיאים חדשים ופורצי גבולות בעשייה הביטחונית בפיקודו. קבלתך ליחידה מעידה שהינך ערכי ובעל כושר גופני הנחוצים לשרות ביחידה.
מריצת חצי מרתון לאימונים בקבוצת כושר קרבי
“מדי יום התאמנתי עם אבי למרוץ 21 ק”מ , זה כייף, מהנה ומחזק את הקשר ביננו. מיד בתום ריצת החצי מרתון שהיתה מהנה ומאתגרת הצטרפתי לקבוצת כושר קרבי, הבנתי מתוך שיחה עם חברים שסיימו גיבושים שאצטרך לשנות את שיטת האימון, בגיבוש אדרש למאמץ גופני אחר מריצה רגילה, אדרש לרוץ בדיונות בשיא המהירות, לצאת למסעות על חול יבש ולהרים משקל על גופי. האימונים בקבוצת הכושר קרבי מהנים, מקצועים ובהדרגתיות אני מרגיש שאני מתחזק. “
לרוץ עם בקבוקי מים
“בקבוקי המים נוקשים בתרמילי המונח על הגב ומקשים עלי במהלך הריצה, לאימון הבא קשרתי אותם כמיקשה אחד, כך יותר נוח וגופי מסתגל לנשיאת משקלים. אני מאמין שאני מוכן לגיבוש שימשך ארבעה ימים שבסיומיו אבקש להתקבל ליחידת החילוץ האווירי 669 .
מגפת הקורונה שיבשה את מועד הגיבוש ואת האימונים בקבוצת הכושר קרבי. אני ממשיך להתאמן מדי יום לרוב לבד ולעיתים עם חברים, גופי ממשיך להתחזק ולא פחות החוסן הנפשי, אני מאמין באימון בשעות לא שגרתיות, כאן נבחנת הדייקנות וכח הרצון שלי. “
עקביות במשימות
“גבעת החול תלולה, אני מתנשף והדופק עולה לגבהים במהלך הטיפוס, לרגע לא חשבתי שיהיה קל, השרירים מורים לי להאט והמוח בשלו כאילו הוא מנותק מהגוף ומורה לי להמשיך לא לוותר, אני ממשיך להתקדם לפיסגת הדיונה. רבים הגיעו לפני לפיסגה ירדו והתחילו שוב, המשכתי לדחוף את עצמי ומקומי נשמר בקבוצה האחרונה בריצה לפיסגת דיונת החול.
יצאנו למסע של קילומטרים רבים, בחול היבש, קבוצה של חסונים מתנדבת להרים את האלונקה, ההליכה שקטה אף אחד לא פוצה את פיו, לאחר מספר קילומטרים של הליכה אחד החסונים מרים את ידיו ומבקש החלפה, לא הססתי, נכנסתי מתחת לאלונקה ונשאתי אותה קילומטרים רבים. מחשבות רבות עולות במסע על המשפחה, החברים שסיימו בהצלחה את הגיבושים, מעט לפני עלות השחר, סיימתי את המסע.
תפחתי על שכמי, עשיתי זאת, סיימתי את המשימה הכי קשה! “
קבלת החלטה
“לא עברת את הגיבוש לשייטת, זאת ההודעה שקבלתי לאחר שבועיים בתום הגיבוש, הודעה יבשה שהיכתה אותי, עכשיו אני צריך להחליט לאן מועדות פני. קבלת החלטה פזיזה עלולה להיות הרת אסון מבחינתי, אני נשאר שקול ולא מבואס, הרי סיימתי בהצלחה את יום הסיירות ובעקבות זה הוצעו לי מגוון רב של תפקידי לחימה ביחידות השונות, לרבות חטיבת הקומנדו שהבעתי נכונות לשרת בה. לאן אשובץ בהתאם לפרופיל הנתונים שלי? תהיתי
בתום שבועיים נוספים קבלתי את ההודעה המיוחלת – התקבלתה ליחידת מגלן. שמחתי מאוד על השיבוץ, הוכחתי לעצמי שהינה אני קטן הממדים הגופנים מסוגל להתמודד בהצלחה מול אתגרים פיזיים שחזקים לא יכלו להם. “
תודה
הולדת כל פוסט היא תהליך מעניין ומרתק. ברצוני להודות ל – ש. שפינה לו זמן בתקופת שרותו בשנת שרות כדי לחלוק עימנו את סיפורו המרתק והמעניין.