לעולם לא מוותר-בן 60 ביחידת שלדג!

יש פתגם יפני עתיקליפול שבע פעמים, לקום שמונה.”

וזה פתגם חזק ששוה מעט להתעקב עליו, היכן ואיך “רוכשים” את החוסן הנפשי לקום שמונה פעמים? ממצאי מחקרים שנערכו על בני נוער עולה המסקנה שפעילות גופנית חוץ בית ספרית מטמיעה בהם תרבות של ספורט שמאפיניה מסוגלות אישית, אחראיות והיכולת להתמודד מול משברים, לצלוח אותם ולצמוח מהם.

כזהו סיפורו של רן שניידמן השזור בלהט, בנחישות, ובהתמדה לשרת ביחידה עילית, כיום כבן 60 עדיין מרגיש צעיר בגופו ובנפשו וחונך לוחמים צעירים במילואים.
“לעולם לא מוותר” זו דרכו.

אני מזמין אתכם לקריאה בעלת ערך, שתפו כדי שסיפורו יגיע לעוד קוראים.

תהנו!!!

לחלום בגדול

“כבר בגיל 12 חלמתי להיות לוחם קומנדו ימי”.
כבן ההתיישבות העובדת, שאביו נלחם במלחמות ישראל כשריונר וספרה של דבורה עומר “צוללים קדימה” הצייתו את דימיונו ותשוקתו להתגייס לקומנדו הימי.
שנים של אימוני שחיה עם המאמן העילית, יוסף טלקי ז”ל, בחורפים הקרים תחת כיפת השמים בגן השלושה, אימוני כדורסל ועוד אימוני אישיים אינטנסיביים הפכו את גופו התמיר לגוף חסון ושרירי והשהייה באזור האי נוחות הפכה לטבעית.
בחופש הגדול יצאה לגדנ”ע צלילה בבסיס השייטת שבסיום סיים בהצלחה גיבוש מאתגר ובפסח יצא לגדנ”ע צלילה יחד עם השייטת בסיני, החלום להיות לוחם קומנדו ימי נראה כבר הישג, וזה בבד שאותר כמתאים לקורס טייס וחתם על ויתור.

ביום הגיוס בתל השומר בבדיקות הרפואיות רגע לפני העלייה לאוטובוס לבסיס השייטת בעתלית, התגלו ממצאים של ירידה דרסתית בשמיעה ובצילום החזה התגלה חשד לגידול בצלע הראשונה מצד השמאל, לאחר הניתוח להסרת הגידול התברר שהגידול הינו סחוס שהתפתח בצורה לא מבוקרת, בתום מספר ימים של החלמה חזר לשרות הצבאי, אך עקב הירדה בשמיעה הורד הפרופיל הרפואי מ – 97 לפרופיל רפואי 64 כתוצאה מהורדת הפרופיל לא עמד בקרטריונים להיות לוחם ביחידות לוחמה. חלומו הגדול התנפץ לרסיסים.

“המתנה הכי גדולה שקיבלתי “

בתיכון רן למד במגמת מכונאות רכב ושובץ בתפקיד של תומך לחימה כמכונאי רכב בחיל הרפואה, את הטירונות הכלל צהלית עשה בבה”ד 4 ליד בת אל שבשומרון, בטירונות פגש ולמד להכיר את כל מרקם האוכליסיה ובמיוחד את הקבוצה שמדברת ומבינה רק את שפת הכוח. בתבונה ובנועם ע”י הפגנת הכוח, מי חזק בקבוצה ושאסור להתעסק איתו, בעזרת תחרות הורדת ידיים הבינו חיילי הקבוצה שאין ואסור להתעסק עם רן.

בעזרת שרות משמעותי

בתפקידו כמכונאי רכב רן נהג להגיע ראשון לסדנת הטיפולים ברכבים ולצאת האחרון ,פתר בעיות ותיקן את הרכבים ללא דופי וזה שבעוד הוא ישן בכל ימי השבוע בתוך אוטובוס נטוש ביחידה עקב חוסר במגורים. עיני המפקדים ראו את ההשקעה והנתינה והחליטו לסייע לרן בהגשמת חלומו להיות לוחם. “שבוע הבא יגיע לבסיס רופא מחיל האוויר לצורך אימון, גש אליו להיבדק “.
בתום הבדיקה כתב הרופא הערכה רפואית של יכולות והתמיכה שלו הצילה את המשך שירותו הצבאי. הפרופיל הועלה ל – 97 שהינו כשיר להיות לוחם.

“במלחמתו” מול חיל החימוש שסירב לשחררו לתפקיד לוחם ידו היתה בעליונה עקב רצונו להתנדב לקומנדו הימי, שניתן האישור התייצב לוועדה רפואית שתיקבע באם הינו כשיר למסלול לוחם קומנדו, בוועדה הרפואית הוחלט שאינו כשיר לצלילות עקב הסכנה לחייו מהניתוח להסרת הסחוס מהצלעות.
עצב רב ירד על פניו ודמעות רבות
מעיניו וכפי שהתחנך מילדות משעות רבות של ספורט חוץ בית ספרי מאתגר שיש להתגבר על קשיים ומכשולים, מייד התקשר מטלפון ציבורי לחבר משפחה ששירת בסיירת מטכ”ל וגולל בפניו את סיפורו וזה ענה לו “סע לבקו”ם שבתל השומר, החבר שלי סגן מפקד גדוד מקים יחידה חדשה שקוראים לה שלדג, סע אליו ותגיד לו שאני שלחתי אותך.” במיידית נסע רן לבקו”ם על מנת להתראיין ליחידת שלדג.

בהגיעו למתחם הראיונות, שהיה מגודר, הבחין בו סמל שעמד בכניסה וסירב להכניסו פנימה בהזכרו שלרן יש בעיה רפואית שלא מאפשרת לו לשרת כלוחם בקומנדו הימי. “אני לא מוותר, לחשתי ” ולאחר הליכה סביב המתחם מצאה פירצה בגדר וניכנס
למתחם הסיירות. במתחם זוהה על ידי צוות מסיירת מטכ”ל שהניאו להתראיין אצלם אך סירב בנימוס וניגש ישירות לאוהלו של אבנר – סגן מפקד שלדג שקיבל את רן לגיבוש ,הגיבוש נמשך שלושה ימים בקולא ומפקדו היה אבנר שור , לימים מנכ”ל תנובה, בגיבוש רן הפגין יכולות יוצאות דופן ובינואר
1980 התחיל רן מסלול ארוך ומפרך שבסיומו הוכשר ללוחם ביחידה עילית!!!

תודה

הולדת כל פוסט היא תהליך מעניין ומרתק.
ברצוני להודות לרן שניידמן שפינה לנו זמן בתקופה לחוצה של ניהול חברה ארצית בתחום הסלולאר על מנת לחלוק עימנו את ניסיונו ותבונתיו.

התכונה שהצילה את לוחם “סיירת מטכ”ל ” מהשבי המצרי

תושיה – אולי אחת התכונות החשובות ביותר של לוחם: היכולת לקרוא את השטח ולתת מענה מהיר
ומדוייק למצבים לא צפויים, להקדים את היריב בשבריר שנייה. כיום , ניתן לתרגל אסטרטגיה וזריזות במשחקי מחשב,
אבל הארוע עליו אני עומד לספר התרחש לפני עידן המחשב. ליתר דיוק ב-1981.
נשארתי שבת בבסיס ליד שארם א-שיח. הימים הם ימי השלום הראשונים עם מצרים וכבר חלקים גדולים של
סיני הוחזרו למצרים. ומה יותר יפה מריצת טיול לאור ירח מלא בסיני? ריצה למקום שנקרא מרסא-בריכא –
רצועת חוף צרה ממנה ניתן לראות את 2 המפרצים: אילת וסואץ.
כאן אני צריך לתת מקום של כבוד לאהבת הריצה למרחקים ארוכים, שבלעדיה לא הייתי מגיע להיות
הלוחם שרציתי להיות. היכולת ממש להנות מריצה קלה הייתה תגלית מרתקת עבורי. זה התחיל בגיל 12
כאשר לרגל שנת שבתון של אבי גרנו במשך שנה באנגליה, ובעודי מתקשה בלימוד השפה גיליתי
שבשיעורי ספורט שכללו ריצות שדה השתלבתי היטב עם הרצים הקדמיים. הידיעה שאני נהנה מפעילות
שעבור רוב האנשים נחשבת לסבל והאפשרות הקסומה לנטרל את גורם העייפות האירובית הדליקו בי אהבה רבה
לתחום הריצה. מאז, בעוד והרבה שעות עד הגיוס ביליתי בפרדסים של רחובות, במדבר יהודה ובגולן בריצות שטח עוד הרבה לפני שמישהו ידע מה זה ג’וגינג.
וכך, כשעל גופי מכנסי ונעלי ריצה בלבד, יצאתי להתענג על אוויר המדבר בליל ירח קסום, ומה כבר יכל
להשתבש? די קרוב לראס-מוחמד עברתי כמה תלתלי תייל זרוקים וזניחים – כך חשבתי לעצמי, כאשר לפתע
מאחורי דיונה מפתיע אותי רעש מוכר ביותר של דריכת קלאצ’ניקוב ושני חיילים מצריים צועקים לעברי וו’קף
(עצור).
אם להקפיא ולבחון את השניה הגורלית הזאת: התסריטים האפשריים שחלפו לי בראש היו “בילוי”
בשבי המצרי, או ריצת ספרינט בסללום בין קליעי קלאצ’ניקוב או ניטרול החיילים מנישקם ואז ספרינט, בקיצור הסתבכות איומה.
אין רגע שיותר מתאים לביטוי: “החיים והמוות ביד הלשון”. בעודי מסדיר את הנשימה הסתדר לי פאזל
האימה הזה והיכה בי: אני תייר אנגלי. כמה פשוט. לא היה עלי שום סממן מזהה, והאנגלית שלי הייתה
מספיק טובה להישמע כמו שפת אם בשביל חיילים מצרים. טוב, לא כזה פשוט, לקחו אותי לחקירה ממושכת עם הקצין שלהם ושם סיפרתי את קורותי כולל שם, כתובת , אהבתי לריצות במדבר, היכטא שחונה בשארם א-שייח ודי מהר שיחה קולחת על הליגה האנגלית והבטחה לשלוח בולים מאנגליה.
מוקדם בבוקר, יצאתי מלווה בשלושה חיילים מצריים לכיוון הגבול הישראלי במגמה של הסגרת התייר האנגלי.
כעבור כשעה הליכה, הערנו תצפיתן מנומנם שזכה לראות במשקפת תהלוכה מעניינת במיוחד מתקרבת
לעמדת התצפית. ג’יפ צה”לי יצא לקראתנו בדהרה ומתוכו הגיחו מפקד התצפית ועוד חיילים מהמשמרת.
גלגלתי בראשי שאם המלווים המצרים יעלו על זהותי הבדויה עשויה להתפתח תקרית שעשוייה לערער את האמון המצרי בתהליך השלום.
ואז בעוד הברקה של רגע – דיברתי אל מפקד התצפית באנגלית תוך כדי קריצה. מפקד התצפית הודה
לחיילים המצרים על הסגרתי ולקח אותי ל”המשך חקירה”.
סוף הסיפור: נשפטתי ל-שבועיים בכלא – הנחה משמעותית בהתערבות מפקדי מהעונש הקצוב של 6 חודשים
על חציית הגבול.

תודה רבה לאודי – לוחם בסיירת מטכ”ל, יזם הייטק, רץ למרחקים ארוכים ובעל משפחה לתפארת שנאות להיפגש ולחלוק עימנו את סיפורו. סיפורו על תושיה וחשיבה מחוץ לקופסא יכול לשמש אותנו כדוגמא לכלי של היחלצות מבעיות הניכרות בדרכנו.