מוטו: “ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם “. – ימ”מ.
(*) ימ”מ -יחידה משטרתית מיוחדת. היחידה הלאומית ללוחמה בטרור ולאירועי חטיפת בני ערובה.
“כשאבי שמע שברצוני להתגייס כלוחם לימ”מ, הוא לא גילה סימני התלהבות. לאחר שלוש שנים מאתגרות בגולני העדיף שאעבוד במשק החקלאי. כשסיימתי שבעה חודשים מפרכים ומאתגרים מבחינה גופנית ומנטלית וכאשר הוסמכתי כלוחם ביחידה הטובה בעולם, לא היה מאושר ממנו וקיבלתי את ברכתו. “
ד. הינו לוחם וסגן מפקד יחידת הצלפים – שירת עשרים שנה בטימ”מ, בעל עיטורים והשתתף במאות פעילויות מבצעיות לסיקול הטרור ולאבטחת החיים השגרתיים תוך כדי גילוי אומץ ונחישות.
“הרגע הזה שאחזתי בחוזקה את גופו של המפגע חצי שעה לפני הפיגוע שבשפת הים בתל אביב וחיי רבים ניצלו נתן לי את הדרייב להמשיך ולשרת את עמי לשנים ארוכות “.
אני מזמין אתכם לקריאה צרופה בתובנות מסיפור הגיבוש של ד. לימ”מ
קריאה מהנה !
אחריי לגולני
ימי מלחמת לבנון הראשונה, האווירה הרווחת בקרב בני הנוער היא שמסוכן להתגייס לקרבי, אך ד. נחוש ומרגיש מחויבות להתגייס לשרות קרבי ומשמעותי בגולני.
“מקטנות רציתי להיות לוחם, אהבתי את האתגר, התרומה ולהיות חלק מצוות. ” ללא ספק תכונות האופי שנבנו מחינוך ביתי ערכי ומעבודת כפיים ארוכת שנים במשק החקלאי של הוריו בעמק המעיינות, הם שתרמו לגיוסו ליחידה קרבית. הדרך בה בחר ד. השפיעה גם על בני נוער אשר נסחפו אחר דרכו והתגייסו למיטב היחידות המובחרות. “היה כייף לראות את השינוי שחל בקרב בני הנוער.- ” הדגיש ד.
התיידדו עם אנשים הרוצים בטובתכם
חודש לפני השחרור, ד. בתפקיד סמל מחלקה של צוות לוחמים, פנה אליו חברו הטוב לפיקוד – “אחי ד, בואו נלך לימ”מ, שמעתי אחלה יחידה, אנחנו אוהבים את זה, מה אכפת לך, בוא ננסה להתקבל! “
ובנימה תימהונית עונה ד. “ימ”מ, מה זה ימ”מ? “
שבועיים לאחר השחרור התייצב ד. לראיון קבלה לגיבוש בפני צוות – המפקדים מהימ”מ, ההתרשמות משירותו הצבאי, הרצון להתקבל ומהפגנת הביטחון העצמי, סללו בפניו את הקבלה לגיבוש. לאחר קבלת ההודעה על מועד הגיבוש נסע יחד עם חברתו, לימים אשתו, לבלות ולהתאמן באילת.
להיות נחוש
“אם כוח – אבנים כוחי, אם בשרי נחוש (איוב ו’, י”ב )
לאחר מספר שנים של שרות כלוחם וסגן מפקד צוות הצלפים ד. שימש כבוחן מועמדים לימ”מ. כשנשאל מה סט הערכים שחיפש אצל המועמדים, ענה “חיפשתי כאלה הדומים לי – כאלה שמפגינים נחישות ללא פשרות, בעלי ראש גדול – יוזמים, שקולים ובעלי ראיה מרחבית. ” והכושר הגופני? נחוץ ברמה בסיסית.
“בראיה לאחור פתיחת הגיבוש לא הייתה מזהירה, תקופה ארוכה לא התאמנתי, אך ידעתי שאני חזק בראש, את ריצת ה – 2000 מטר סיימתי בזמן של 8:25 דקות, זמן שהינו בגבול התחתון. בסיום הודיעו לי שאני ממשיך בגיבוש. “
בוחני הגיבוש אינם מכירים את המועמדים ואינם מקבלים שום אינפורמציה ורקע לגבי המועמדים והיכן שירתו. הזיהוי היחיד לצורך מעקב המתמודדים הינו המספר שעל הכתף. ד. קיבל את המספר 1.
“אהבתי את המספר שקיבלתי, הבוחנים הבחינו בנחישות וברצון העז שלי להתקבל למרות ממדיי הקטנים. נבחרתי להוביל כל משימה קטנה כגדולה: “מספר 1 תארגן את הקבוצה…מספר 1 תרים את האלונקה, והרמתי.”
בעלטה, במסלול תלול לאורך 22 ק”מ מבית שמש לצובה, כאשר משקל רב על גופו, ד. נשא את האלונקה והתעקש להמשיך לשאת אותה לאורך כל המסלול. מילותיו של אביו התהדדו בראשו “את הזמן אי אפשר לעצור, הקשה יסתיים, ואתה תצליח לעמוד בקושי.” דברי אביו, הפכו למנטרה בראשו דבר אשר סייע לו רבות להתמודד עם הקשיים הפיזיים והמנטליים.
“משימה נוספת עברה בהצלחה והביטחון העצמי גבר, אך לא ציפיתי לבאות”
משימות ואתגרים נוספים עמדו בפני המעומדים הכל בכדי לגלות את תעוזתם והחשיבה מחוץ לקופסא. “בקרב המגע הצמידו לי מעומד הר אדם, ענק ושרירי שבתחילת הקרב מגע הדף אותי לקיר, האוויר יצא מריאותיי, התעשתתי והצלחתי להתגבר עליו באמצעות תחבולות על מנת לעייפו עד שהגיע למצב של תשישות, אחזתי בו בחוזקה ובנחישות עד שניכנע .”
(*) כל התמונות באדיבות ד.
תכנון • ביצוע • תחקור
עשרים שנות שרות בימ”מ הטביעו את חותמם בו. כל בעיה ואתגר שהתמודד עימם במהלך חייו נראו באור שונה, וזאת משום שחיי אדם ובריאותם הנם ערך עליון.”כאשר לוחם מהצוות ניפצע לידי כל הבעיות בחיי מתגמדים לעומת אובדן או פציעה של חבריי.”
“הסדר הזה של תכנון, ביצוע, תיחקור, זה עוד כלי שלקחתי לחיים לשליטה והשגת מטרותיי מטיול עם המשפחה ועד ריצת מרתון.”
לסיום מדגיש ד. “הגיבוש והשרות בימ”מ הינם חוויה מטריפה, מאתגרת מנטלית ופיזית שנותנת לחיים בארץ משמעות, הייתי חוזר על כל המסלול מחדש מתוך אמונה בתרומה לחברה, בקרבה ובהגנה וזאת למרות התמורה הכספית הפחותה.”
הבעת תודה.
הולדת כל פוסט כרוכה בתחקיר וראיון עם הלוחם ומהווה עבורי מקור לסיפוק ועניין רב. אף אני כבלוגר, לומד ומיישם את הכלים שבהם אני פוגש אצל המרואיינים.
ברצוני להודות ל – ד. שחלק עמנו את התמודדויותיו, תבונותיו וסיפורו המרתק.