מוטו: “בתחבולות תעשה לך מלחמה “. – ימ”ס –
“מדי יום הבטתי במראה ואמרתי לעצמי – אני אוכל לעבור את הגיבוש בהצלחה. חודשיים לפני הגיבוש נפרדתי מהחברה שלי, התנזרתי ממאכלים מלוחים, מתוקים, אלכוהול וסגריות ו”ברחתי” מכל דבר שהיה עלול להכשיל אותי בגיבוש.
אף אחד לא האמין ב- ב. שיגיע להשגים רמים בחייו. לימים ב. שירת שמונה שנים מאתגרות עם פעילות מבצעית כמסתערב, מפקד צוות ומגבש.
מובא סיפורו של ב. כלשונו – איך התאמן לבד ומה הכי חשוב בכדי לעבור את הגיבוש.
ב. לא חשב להתגייס ליחידה קרבית, רוב שנותיו בבית הספר שיחק כדורגל בקבוצה מקצועית וחלם להיות שחקן כדורגל מקצועי.
“לא היה מי שידחוף ויקדם אותי להיות שחקן כדורגל מקצועי ונגנז החלום.”
“ראיתי שיש עולם אחר ונפלא חוץ מכדורגל ושאפתי להכי קרבי “
בהוראה של קצין המיון, בלשכת הגיוס, ב. התגייס למג”ב, במהלך הטירונות “פרח” וסיים בהצטיינות את הטירונות עקב היותו בעל כושר גופני גבוהה, הפגנת מקצועיות, נחישות ואנושיות. הדרך לגיבוש ימ”ס היתה קצרה.
הכנות לגיבוש :
“הכנה הראשונית היתה נפשית – האמנתי שאצליח לסיים את הגיבוש, הייתי “סגור” על ההחלטה שלי, ולא היה לי שום ספק שאסיים בהצלחה.”
“ההכנה השניה היתה גופנית – התאמנתי בריצות שטח מדי יום למרחק 10 ק”מ וחיזקתי את שרירי הידיים והכתפיים. “
במהלך הגיבוש:
“בתום מסע אלונקות של ארבע שעות, שהסתיים ב – 02:00 הייתי “גמור”, חסר אנרגיה וכל הגוף כאב לי. הגענו לשטח הכינוס, מפקד הגיבוש הורה לנו לעלות לאוטובוס שהיה אמור להסיע אותנו למנוחה בבסיס. לאחר מספר דקות של נסיעה, האוטובוס נעצר ומפקד הגיבוש הודיע יוצאים למסע אלונקות ולרדת במהירות. בנקודה קריטית זאת המגבש הראשי בדק מי ירד מהאוטובוס, אלה שלא ירדו מהאוטובוס למסע נוסף, ויתרו לעצמם ולא המשיכו במסע הנוסף, כאן מגיעה הנקודה של תעצומת נפש להמשיך במסע ולמי שאין את זה, דרכו ברורה.
ירדתי מהאוטובוס, לא ויתרתי וריחמתי על עצמי, לאחר מספר דקות של הליכה בחשכה – הסתיים הגיבוש. למחרת במסדר הבוקר הכריז מפקד הגיבוש שעברתי את הגיבוש בהצלחה.”
לאחר מספר שנים של פעילות מבצעית ופיקוד על צוות לוחמים, ב. התבקש לגבש חיילים לימ”ס.
“בגיבושים חפשתי והעברתי את אלו שהיו נחושים ב – מאה אחוז, שבכל משימה נתנו את עצמם ללא רחמים עצמיים, אך שנתנו כתף לחבר לבצע את המשימה.”
לסיום ב. מבקש להעביר מסר לנוער שמתגייס.
“תהיו עם אופי חזק – זה תבוע בכם. קודם כל לתת ואחר כך לבקש, להיות ישרים וכנים לאורך כל הדרך. להיות נחושים ולא להישבר לקראת הסוף – כי שם המבחן האמיתי. לכל עליה קשה יש ירידה קלה ולהתקדם בחיים שלב אחר שלב ולחשוב רק חיובי.”
לימים ב. הפך לגאוות המשפחה ומודל לחיקוי בשכונתו. חברתו, שנפרד ממנה לפני הגיבוש, הפכה לאם ילדיו.
תודה רבה ל – ב. שנאות להיפגש וחלק עימנו את הידע והנסיון הרב.
